בחברות רבות, גברים גדלים להתחרות זה בזה. אני מאמין שבסופו של דבר הם מתחרים על נשים. להיות בעל השקפה תחרותית חזקה זה להיות נתון לרגשות של תוקפנות, לתרגל אינדיבידואליזם בודד וחוסר חמלה. הפחד שמניע גברים תחרותיים הוא הפחד מבדידות ודחייה
גבריות בתרבויות רבות מבוססת על סירוב נוקשה לרגשות כמו פגיעות ורוך. מה שמשאיר רק את התרוממות הרוח של המנצח על הנכבשים. מכאן כל השטויות (הכל כך נפוצות ברומנים מהמאה ה-20) של ‘הוא כבש אותה’ ‘כיבושיו המיניים הרבים’ וכו’. מה שגברים צריכים להיות מונעים ממנו הוא שיתוף הפעולה וההנאה שבהישג משותף
כמובן, לא כל הגברים תחרותיים ואגרסיביים כל הזמן, אבל כל כך הרבה אנרגיה מבוזבזת במשחק הריקני הזה כשיש כל כך הרבה מה לעשות כדי לתקן את העולם השבור הזה, לעשות ‘תיקון’ כפי שקוראת לזה המסורת היהודית
גברים הם בין היצורים הבודדים ביותר. הם מאבדים את אמהותיהם ואינם יכולים לשאת ילדים, ואין להם במה לנחם את עצמם חוץ מהספחים השרידיים שלהם. זו אולי הסיבה שהם נעים תמיד לעבר מלחמה כשהם לא נעים לעבר מין. מתוך ספרה של ג’ואן לידיה יוקנביץ
יש קשר ישיר בין מאצ’ואיזם לבין הסירוב להכיר ולהגיב כראוי לאסון האקלים. זו תוצאה של גרסאות של גבריות שבהן אנוכיות ואדישות (=אינדיבידואליזם שנלקח לקיצון) הן מאפיינים מגדירים, ולכן אכפתיות ופעולה למען הטוב הקולקטיבי הם האנטיתזה שלהם
גברים מתנגדים להתנהגות ירוקה כבלתי גברית’ היא הכותרת לכתבה משנת 2017 על התופעה’
מאצ’ואיזם והכחשת אקלים, כמו גם ברית עם תעשיית דלק המאובנים, היא עסקת חבילה לימין. ממשאיות “הפחם המתגלגל” שתמרות העשן הכהה שלהן נועדו ללעג על גורמי האקלים, לרפובליקנים בארה”ב שהתנגדו זה מכבר כמעט לכל פעולות אקלים (והם מקבלי את עיקר כספי הנפט). רבקה סולניט בגרדיאן 31/12/2022
המחבר קורא על אכזריותם של דיקטטורים כמו פוטין, סטלין והיטלר (או מאו או יוליוס קיסר, זו רשימה ארוכה), ומרגיש נבוך ומתבייש להיות גבר לפעמים. המחבר מרגיש כמו גרמני ב-1948, אולי מבין את ההרס של האומה שלו ביבשת היפה שלנו באירופה.