דיוקן האם האלה היהודייה [השכינה] במקדשה הטוסקני מאת פאני בלאטר
הפולחן העתיק של האם האלה
האם האלה היהודייה המכונה השכינה, למרבה ההפתעה, נכללת גם היום בפולחן היהודי אם כי באופן נסתר. היא לא נועדה במקור רק ליהודים אלא הייתה סמל משותף שבניגוד לאסטרה הבבלית, ממשיך להתקיים
אפשר לומר שיום אחד היא דיברה איתי, בפינה המסתורית שלי במזרח טוסקנה, כשאור מסתורי זורח דרך האלון העתיק המרכזי בגינה שלנו. או אולי הסיפור שלה – נסתר ונשכח במשך מאות שנים – הוא זה שדיבר אלי
…זה נראה כמו מסר לעידן שלנו
בימי הברית הישנה, האם האלה שימשה את העברים הקדמונים כאלה נוספת. הם עבדו אותה לצד האל הידוע בשם יהוה (או ‘אדוני האל’). במשך כשש מאות שנה עמד הפסל שלה בקודש הקודשים, החלק הקדוש ביותר בבית המקדש בירושלים, ונסגד גם הוא לצד יהוה. למעשה, היהודים הקדמונים סגדו לאלים שונים (בעל למשל) ואלות, אשר ירשו או שאלו משכניהם הכנענים, הפיניקים ואחרים
‘הרעיון הגדול’ שלפיו מלמדים גם יהודים וגם נוצרים שמדובר בשתי דתות מונותאיסטיות נכון רק לחלק מההיסטוריה שלהם. לאם האלה של היהודים יש שמות שונים ביניהם אשרה, אסטרה והשכינה. במהלך, לפני ואחרי תקופה זו של פולחן האלה במקדש היה גם פולחן עממי נרחב של אשרה, שכלל בעיקר פסלי עץ גדולים שנמצאו ברוב הכפרים. גם בבתים היו דמויות חרס קטנות, שרבות מהן נמצאו מתקופת המלוכה העברית
.איור: אסטרטה מחזיקה פרחים קדושים. לוח מבית שמש, ישראל
פרשנות מודרנית לדמות האם האלה. הקצה המחודד מחקה את צורת פסלי האלה שנדחקו לאדמה כדי להחזיק אותם
[Instagram] julia.yurami
ציור של משה בבית הכנסת דורה אירופוס (המאה השלישית לספירה), מראה את השכינה עם משה התינוק בזרועותיה
מדוע כל זה משנה
במדינות המערב (ובעולם האסלאם) יש תרבויות שהתפתחו מהדתות המונותאיסטיות הללו (כיום) שבהן דמות גברית בעלת עוצמה אינסופית היא המנהיג העליון והוא הנותן את חוקי המוסר
למרות שדמויות חשובות צאצאי פולחן האם האלה הקדום כמו שכינה (ליהודים) ומריה הבתולה (עבור קתולים) נוכחות גם הן, הן כפופות ומוגבלות בהשוואה לאווירה הדתית הקודמת של האל והאלה
הדימוי הקיים תמיד של אלוהים גברי יחיד וחזק, משפיע על האופן שבו אנו רואים את העולם האנושי ואת הגברים והנשים שלו. אבא גדול ואכזרי עם כל החוקים והתקנות שלו, נותן השראה לצבאות במלחמה וצורות אחרות של תחרותיות גברית אגרסיבית
בקיצור נמרץ
.בואו נוציא את האם האלה מהצללים שהדת הפטריארכלית הציבה אותה בהם
.בואו נחגוג ונתעכב על ערכיה: לא ציות אלא עזר, לא כעס וצדקנות אלא אהבה וחמלה, לא ישות מופשטת מעל גבי העננים אלא אחת שנמצאת כאן למטה בינינו, ובין כל היצורים החיים על פני האדמה ובמים
.הכוח שלה הוא הרכות
המזור והכבוד לחיים שאנו זקוקים להם בדחיפות, שכדור הארץ זקוק להם
השכינה/אשרה בעבר
פסלי העץ הגדולים של האלה הוצבו לעתים קרובות בחורשות עצים. בתרגומים של טקסטים מקראיים ליוונית, לטינית, אנגלית ושפות אחרות, המילה אשרה תורגמה בדרך כלל ל”עצים” או “חורשות עצים”, אחת מני דרכים רבות שבהן נוכחותה בדת היהודית הוותיקה הוסתרה
.אֲשֵׁרָה נפנתה, למשל, על ידי נשים בהריון לעזרה בלידה
במאה ה-7 לפני הספירה, נמצאה בארסלאן תאש שבסוריה עילית, בקשה בכתב של אישה לאשרה לעזרה בלידה. לאחר חורבן המקדש בשנת 70 לספירה וגירוש העם היהודי מאדמותיו, הדת היהודית הפכה להיות נשלטת יותר ויותר על ידי אינטלקטואלים גברים סגפנים
.האלמנטים הפופולריים, הפסלים, דמויות האלה וכו’ נשכחו יותר ויותר
דימויים אלו גילמו כוחות הנראים כנשיים כמו טיפוח, פיתוי, עדינות, הולדה, רגישות, חום ויכולת להתחבר עם יצורים אחרים. אלות המזרח התיכון היו גם לוחמות בעלות כוחות על טבעיים
אבל הדת היהודית מאז, והנצרות והאיסלאם הנעזרים בה באופן משמעותי, מתרכזים בסיפורו של אל גברי רב עוצמה וכל דימוי של כוח נשי מוצג כמשני וכפוף. זהו מעשה חתרני וחיוני מאוד, להזכיר לאנשים שהמורשת התרבותית שלנו מכילה גם דימויים ואמונות שהם הרבה יותר ידידותיים לנשים וחוגגים את הקהילה והפוריות במקום מנהיגות ותחרות
סגידה לאשרה
נציג פסטיבל יהודי פופולרי שעדיין מתקיים כיום. המאמינים בונים מקלטי עץ קטנים על מנת לישון בהם לכמה לילות, מקלטים הנקראים סוכות או ‘דוכנים’. מקורם בפסטיבל טרום הגירוש, שביומו האחרון נחגג על ידי התכנסות ענק אורגיאסטית ויין בירושלים
על פי הצו המקראי, כל זכר מישראל היה מחויב לעלות לרגל לבית המקדש שלוש פעמים בשנה: בפסח באביב; בחג השבועות, שבעה שבועות לאחר מכן; ובחג הדוכנים (סוכות) שחל בסתיו, שבועיים לאחר ראש השנה [פתאי פרק ז]
מבין השלושה, הגדול והנחגג ביותר בהתלהבות היה האחרון, שבו, יותר מאשר בכל חג עברי אחר, נצטווה האוכלוסייה לשמוח. מתיאורים הכלולים במשנה ובמקורות התלמודיים, אנו יודעים לא רק את הפרטים הפולחניים של חג משמח זה, אלא גם את העובדה שהשתתפו בו גברים ונשים כאחד, וכי ביום השביעי של החג, שני המינים נהגו להתערבב ולבצע מה שמכונה התנהגות ב”קלות ראש”.י
לפי פטאי, בתחילת הטקס פסלי הכרובים (פסלי זכר ונקבה קדושים שעמדו בבית המקדש בתקופה זו) הוצאו החוצה לראווה. יש סבירות שפסלים אלה נראו כמתייחדים.זה מה שאולי הסית את ההמונים לבצע את “קלות הראש” הזו, שלא הייתה יכולה להיות אלא התפרצות אורגיסטית של היתרות מינית.’ [פטאי פרק 7]
אנחנו יכולים לראות שבנוסף לחיסול דמות האלה החזקה, הדתות האברהמיות המודרניות מבוססות גם על האיסור על משהו נפוץ למדי בעולם העתיק: הקדשת המיניות כביטוי לטבע ולפוריות ולפיזיות משמחת, של קהילתיות
במקום זאת, הדתות העכשוויות הללו מתירות רק כמות קטנה מאוד (קטנה ככל האפשר ועדיין מאפשרת את המשך האוכלוסייה) של מגע ארוטי פיזי מותר
מכאן כל סיפורי הפלאות על בתולות, נישואין, ניאוף וכו’. זה כולל כמובן את החשש שהרכוש של האדם לא ימסר לצאצא שהוא מדמו שלו
רעיון חיוני לחברה ותרבות המבוססת בעיקר על רעיון הקניין הפרטי. זה למעשה העולם שאנו חיים בו והוא ההורס את כדור הארץ ואת העתיד של כל היצורים החיים. אחד מחברינו אמר ‘אני הטבע: הטבע הוא לא בחוץ אלא כאן’. י
הרעיון של האם הוא בדיוק זה, אנחנו לא צריכים לחיות בניתוק וחרדה מהעוצמה שלה, מהאנרגיות שלה, מהאהבה והקבלה האוניברסלית שלה שנקראים חיים